גרלין, לפטין ולעיסה: מה הקשר ביניהם?

אחת התחושות הכי מעצבנות בגילנו היא שגם אחרי שאכלנו ארוחה טובה ומזינה, המוח כאילו 'לא קיבל את המזכר' ושולח אותנו לחפש 'עוד משהו קטן'. היום אנחנו הולכות 'להרגיע' את הורמון הרעב (הגרלין) ולעזור להורמון השובע (הלפטין) לעשות את העבודה שלו בשקט.

האתגר שלנו להיום: בכל ארוחה, אתן בוחרות רק 5 ביסים מתוך המנה שבהם אתן לא בולעות עד שספרתן 20 לעיסות. למה זה טריק גאוני?

כי לעיסה ממושכת נותנת זמן לאותות שמגיעים מהפה, מהקיבה ומהמעי להגיע למוח.

במקביל, קצב האכילה האיטי מאפשר גם להורמוני השובע להתחיל לפעול לפני שמסיימים את הארוחה.

תדמייני שבתוך הפה שלנו יש קולטנים ששולחים 'הודעת וואטסאפ' ישירה למוח: 'האוכל הגיע, אפשר להוריד את רמת הרעב'.

כשממהרים, ההודעה הזו פשוט לא נשלחת בזמן. ב-5 ביסים האלו אנחנו בעצם עושות ביו-האקינג למוח ומחזירות לעצמנו את השליטה על תחושת המלאות.

המטרה שלנו היום היא לוודא שאות השובע אכן הגיע למוח בזמן, לפני שהעמסנו על מערכת העיכול יותר ממה שהיא צריכה.

למאמרים נוספים

אימוני כוח הם השקעה גם במוח

אחד הנושאים שחוזרים כמעט בכל הרצאת Longevity (אריכות ימים בריאה) שאני מעבירה הוא הפחד מפני ירידה קוגניטיבית – בעיקר דמנציה ואלצהיימר. כשאני שואלת את המשתתפות

קרא עוד »