בימים האחרונים אני מריחה את הסתיו באוויר.
אני מרגישה אותו בעיקר בבוקר מוקדם, כשאני רוכבת על האופניים לים.
ומי שנמצאת ליד הים בתקופה הזאת לא יכולה להתעלם מחבצלות החוף שמקשטות את החול ומהחצבים שמופיעים בצדי הדרכים.
לא תמיד אהבתי את העונה הזאת בשנה.
זה השתנה כשבמשך 14 שנה, בדיוק בעונה הזאת, הייתי חוזרת מחופשת הקיץ בישראל לבוסטון – ושם התאהבתי בסתיו.
מזג האוויר היה מושלם, צבעי השלכת מרהיבים, וגם האוכל בעונה הזאת היה נפלא.
בשוק האיכרים המקומי היו דלועים בצבעים ובצורות שבחיים לא ראיתי קודם, תפוחים במבחר זנים וטעמים, אגסים, ירקות שורש ועלים ירוקים. כמויות הירקות והפירות שאכלתי בתקופה הזאת היו מופלאות. אפילו בשבילי 😄
ולמה נזכרתי בזה עכשיו?
כי השבוע מישהי סיפרה לי בגאווה שהיא מגיעה ל־100 גרם חלבון ביום.
נפלא. באמת.
אבל כששאלתי אותה כמה ירקות ופירות היא אוכלת, התשובה הייתה: "מעט מאוד".
ואני רואה את זה די הרבה מסביבי- מרוב שאנחנו עסוקות לאחרונה בחלבון, קצת שכחנו את הפירות והירקות.
אתן כבר מכירות אותי ויודעות שאני לגמרי בעד חלבון.
הרי רק לא מזמן עשינו כאן את "30 גרם של שינוי".
אבל הגוף שלנו – ומערכת העיכול שלנו – צריכים את הסיבים, את נוגדי החמצון ואת השפע שהטבע מציע עכשיו.
בתוך כל השיח החשוב על חלבון, גרמים ויעדים, עדיין מגיע מקום של כבוד
לתפוח פריך, לסלט עשיר וצבעוני, לתבנית ירקות שורש שנכנסת לתנור
או לפרי סתווי שעוד לא טעמתן השנה.
כי תזונה טובה היא הרבה מעבר לגרמים וליעדים.
היא גם השפע והמגוון שאנחנו מכניסות לצלחת ולגוף.
