היום אנחנו מעלות הילוך ומטפלות במי שמנהל אותנו מאחורי הקלעים: הקורטיזול, הורמון הסטרס.
הדריכות התמידית, ה'ערפל המוחי' והעייפות המתישה בסוף היום? זה לא 'הגיל', זה הקורטיזול שמנהל אתכן. בגילנו, הוא 'גנב האנרגיה' מספר אחת, והוא זה שגורם לגוף להיאחז בשומן הבטני ולא לשחרר.
אל תדאגו, אני לא אגיד לכן 'פשוט תירגעו' – כי אנחנו הרי יודעות שזה לא עובד.
אנחנו נותנות לגוף שלנו סימני בטיחות פיזיולוגיים שמדברים עם מערכת העצבים שלנו בשפה שלה.
המשימה שלנו להיום היא 'מבט פנורמי'.
מה זה אומר? בהליכה המטבולית שלנו (ההליכה אחרי הארוחה שדברנו עליה בשבוע שעבר), הטלפון נשאר בכיס.
במקום להתמקד במסך או ברצפה, תנו למבט להיפתח לרוחב.
תסתכלו רחוק, לצדדים, לקצוות של הרחוב או השמיים.
מחקרים מצביעים על כך שהרחבת שדה הראייה יכולה להפחית את תחושת האיום ולעודד פעילות של מערכת העצבים הפאראסימפתטית.
זה איתות ישיר למערכת העצבים שאין 'נמר' בסביבה ואפשר לעבור ממצב הישרדות למצב של בנייה, שריפת אנרגיה ורוגע.
אני מזמינה אתכן לתרגל את זה היום.
